אני המראה של הילד שלי

אתמול פגשתי את הפחד מקרוב.

טיילנו שני ילדי בעלי ואני בנחת בטבע, פתאום משום מקום ראינו עדר של פרות מתקרבות אלינו, הן היו כל כך גדולות ועוצמתיות שבאמת התחלתי לחשוש. ועוד יותר מפחיד ומאתגר, כשאת עם תינוק במנשא ונותנת יד לילד הגדול, הפחד התגבר כשמהצד הגיעו עוד שורה של פרות ענקיות, ובעצם היינו מוקפים בפרות גדולות מקדימה ומאחורה בשביל צר ואנחנו ביניהם ! לא היה לי מושג איך הפרות יגיבו כשיראו אותנו ואולי יחששו בעצמן ויתקפו על מנת להגן על עצמן, הרגשתי שאני בסרט, דפיקות הלב מואצות והחשש מתגבר, בדיעבד אולי זאת באמת חוויה אפילו מצחיקה, אבל באותו רגע, מצחיק זה הדבר האחרון שהייתי יכולה לומר על זה. התקדמנו לאט לאט כדי לא להפחיד את הפרות, ניסיתי להפגין ביטחון ושזה ממש נחמד לראות את הפרות מקרוב כשאנחנו אשכרה בתוך העדר, כשבתוך תוכי אני מתה לסיים עם הסיטואציה הזו ולהגיע לאוטו הבטוח

הקושי הגדול הוא לשדר לילד רוגע, ביטחון ונחת כשאת מרגישה בדיוק הפוך. הסיטואציה היתה מלחיצה מאד, אבל מה שכל הזמן הדהד לי בראש זה שלמרות הפחד, אני המראה של הילד שלי: איך שאגיב, הוא יגיב, מה שאשדר או יאמר בקול, זה מה שהוא יחשוב. אם אגיב בפחד ובחרדה, הוא יפחד ויהיה חרד, אם אגיב בקור רוח חיוך ושלווה, הילד ירגיש בשליטה. אנחנו ההורים זה כל העולם של הילד, כל מה שהוא מכיר ויודע, התדר של ההורים הוא התדר של הילדים. הורה מפחד = חיים מפחידים. הורה מתוסכל = חיים מתסכלים. הורה בשליטה = חיים שלווים. במיוחד בשנים הראשונות לחייהם.

מודה שזה לא פשוט כשזה תופס אותך בסיטואציה מפתיעה כשאת לא מוכנה מראש, ואת בעצמך חווה רגשות לכאן ולכאן. זה בסדר לדבר על זה לאחר מכן ולומר שגם אנחנו המבוגרים חוששים לפעמים, דבר שמקרב את הילדים, ומעביר מסר שזה בסדר גם לחשוש ולפחד.

כל סיטואציה – מפתיעה, מפחידה, מרגשת , מעציבה, מתסכלת, מכעיסה... זאת הזדמנות של הילד שלנו ללמוד איך אנחנו ההורים מנהלים את הרגשות שלנו ומתמודדים, וכך הילד ידע להתמודד עם הרגשות שלו בצורה מיטבית. איך שאנחנו ההורים מתנהלים, כך הילדים יחוו את החיים.

התפקיד ההורי שלנו הוא להיות מודעים לכמה כוח ועוצמה יש לתגובות שלנו לסיטואציות בחיים , וכמה ההשפעה רבה על הילד וחייו.

*כמה תמונות לאחר החשש, כשהצלחנו לעלות ולראות אותן עוברות. רק אז הצלחתי לצלם תיעוד קטן מהמאורע.

באהבה לימור יקר , גננת ומדריכת הורים.